שפתי חכמים, במדבר כ״ט

1 ומלבד עולת התמיד וכו' תעשו. ר"ל דעולת התמיד לא קאי אשעיר עזים לחטאת, אלא אוהקרבתם עולה דלמעלה, וה"ק קרא שעיר עזים אחד לחטאת מלבד חטאת הכיפורים. ועולת של י"כ מלבד עולת התמיד ומנחתה, והוה כאלו כתיב ב' פעמים מלבד דוי"ו של ועולת קאי אמלבד חטאת הכיפורים:

2 מוסב על המוספין. דא"ל דקאי על ועולת התמיד, דאם כן הל"ל ונסכה לשון יחיד, כדכתיב ומנחתה, וגם א"ל דקאי אשעיר עזים אחד לחטאת, שאין נסכים לחטאת. ע"כ לומר דקאי אעולות המוספים. וזהו שנקט מוסב על המוספים הכתובים ועל תעשו, ואע"פ שאין כתיב תעשו בקרא מ"מ כיון שפירש"י לפני זה ועולת התמיד שפירש ומלבד עולת התמיד תעשו עולות הללו, ור"ל דהואי כאלו כתיב בהדיא בקרא תעשו והאי ונסכיהם קאי עליו:

3 והוא ל' צווי. ס"ל עכשיו מצוה על הנסכים של עולות המוספין דהא לפני זה לא כתיב שום נסכים בעולות הללו:

1 עצורים בעשיית מלאכה. והא דכתיב בתרי' כל מלאכת עבודה לא תעשו, היא תוספת ביאור שהכתוב עצמו מפרש לעניין מה תהיו עצורים:

2 ד"א עצרת, עצרו מלצאת. דלטעם ראשון דחוק הוא שהכתוב עצמו יפרש מהו העצרת שהוא עשיית מלאכת ל"פ ד"א. ולפי ד"א קשה כיון דקאי על ישראל מהו דכתיב עצרת תהי' לכם, לא היה לו לומר אלא עצורים תהיו. לכן פי' טעם ראשון:

3 ומדרשו באגדה וכו'. אעפ"י שגם הראשון הוא מדרש. מפני שהראשון מדרשו ע"פ הברייתות שבת"כ שהם כולם הלכות ודינים, אבל זה הם דברי אגדיים:

1 כנגד ישראל וכו'. שהם עם אחד בארץ:

2 דרך ארץ וכו'. ר"ל קאי אלעיל אפרי חג מה שמתמעטין והולכים, בזה למדה תורה דרך ארץ כו':

1 לחובה. ר"ל כתיב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם וגו' הואיל וגם הנדרים ונדבות צריך לעשות למה לא כוללן בכלל אחד. ומתרץ דאלו הכתובים למעלה דבר קצוב לחובה, לבד מנדריכם שהם רשות: